פסק-דין בתיק ת"א 46730-07

"אם שוויון בחלוקת רכוש איננו מקובל, ואם השוויון בתבונה איננו אפשרי, חייב לפחות להתקיים שוויון לפי החוק בין כל האזרחים של אותה מדינה"

(קיקרו, "על המדינה", ס'1, 32,49)

רקע

בפני מונחת תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), אותה הגיש קטין יליד שנת 2005 (להלן: "התובע") באמצעות הוריו ואפוטרופסיו הטבעיים מר פ. וגב' נ. א. ס., כאשר בתאריך ה- 18.09.06 עת שהה התובע מחוץ לבית הוריו, נדרס על ידי משאית מנשא כבד אשר נסעה בנסיעה לאחור, וכתוצאה מכך נגרמו לתובע נזקי גוף (להלן: "התאונה"). המשאית הייתה מבוטחת בתקופה הרלוונטית ע"י חברת המגן- חברה לביטוח בע"מ (להלן: "נתבעת 2").

התיק החל את דרכו אצל כב' הש' מיכל שריר, ועם פרישתה לגמלאות התיק הועבר לידי. כב' הש' שריר מינתה את פרופ' קלמן כץ כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, אשר בדק את התובע לראשונה בתאריך ה- 22.01.08 וקבע לתובע נכויות זמניות בשיעור משוקלל של 19% על פי הפירוט דלהלן: 10% בגין עיוות זוויתי של השוקה הימנית, ו10% נוספים בגין הצלקות הגסות בגפה הימנית. בתאריך ה- 04.02.10 התובע נבדק בשנית על ידי פרופ' כץ אשר קבע כי התובע יידרש להיבדק בשלישית על ידו ולעת עתה הנכות הזמנית נשארת בעינה. בתאריך 04.07.13 נבדק התובע בשלישית ע"י פרופ' כץ אשר קבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10%.

לאור החלטתי מתאריך ה- 06.12.12 מונה ד"ר שריה כהנוביץ' כמומחה פלסטי מטעם בית המשפט, אשר בדק את התובע בתאריך 28.01.13 וקבע כי נכותו הצמיתה של התובעת בגין הצלקות אשר נותרו בגפו הימנית והשמאלית, תעמוד על שיעור של 15%.

משהצעת בית המשפט לצדדים לא השתכללה לכדי פשרה לא היה מנוס מלקבוע את התיק להוכחות. בתאריך 19.01.14 התקיים דיון הוכחות אשר במסגרתו עלתה להעיד מטעם התביעה גב' נ. א. ס., אם התובע, וזו היתה העדה היחידה בתיק זה.

דיון והכרעה

משלא נחלקו הצדדים בדבר חבות הנזק, כאשר מוסכם על הצדדים כי התביעה דידן נופלת למסגרת ההגדרה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפלת"ד, וכמוכן מוסכם על הצדדים כי הנתבעת אכן הייתה מבטחת המשאית הדורסת בתקופה הרלוונטית, עתה אעבור לדון בדבר שיעור הנכות וגובה הנזק.

נכות רפואית ותפקודית

ב"כ התובע  המלומד טען כי בהתייחס לתחום האורתופדי אין לחרוג מקביעתו של מומחה בית המשפט אשר קבע כי לתובע נותרה נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10%, ומשכך עלינו להשוות את הנכות התפקודית- פונקציונאלית עד לגובה הנכות הרפואית, וזאת בייחוד מחמת היות התובע קטין ורך בשנים.

באשר לתחום הפלסטי טען ב"כ התובע כי מומחה בית המשפט העמיד את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור של 15%, עוד קבע מומחה בית המשפט כי הנכות התפקודית של התובע תעמוד על שיעור מחצית מגובה הנכות הרפואית באומרו: "עד לתיקון מוקדי הכיב הכרוני בצלקת, תהיה מחצית מהנכות שנקצבה, נכות תפקודית". לטענת ב"כ התובע, לא ניתן להכריח את התובע לבצע ניתוח נוסף וזאת בהתחשב בעובדה כי התובע עבר סדרה של ארבעה ניתוחים בגין התאונה נשואת דיוננו, משכך טען ב"כ התובע כי יש להעמיד את נכותו התפקודית הצמיתה של התובע על שיעור מחצית מהנכות הרפואית הפלסטית שנקבעה ע"י מומחה בית המשפט.

לעומת האמור טען ב"כ הנתבעת המלומד כי בהתייחס לנכות האורתופדית הרי שמומחה בית המשפט קבע את נכותו הצמיתה של התובע על בסיס תקנה  47 (2) (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז- 1957 אשר קובעת באומרה:

"חיבור גרוע של עצם הירך או השוקה (א) ללא הגבלת התנועות במפרקים הסמוכים".

מאבחנתו של המומחה עולה כי התובע אינו סובל מהגבלת תנועה בגין הנכות הקבועה, וכמוכן עולה מחוו"ד המומחה כי חל שיפור ספונטני בהתארכות היתר של השוקה הימנית, ומשכך יש לקבוע כי לנכות הרפואית לא קיימת משמעות תפקודית.

באשר לתחום הפלסטי טען ב"כ הנתבעים כי בהתאם להמלצתו של מומחה בית המשפט הרי שאם התובע יעבור את הניתוח עליו הומלץ לו, לנכות הרפואית לא תהיה השפעה תפקודית, ומשכך על התובע מוטל הנטל להפחית את נזקו במידת האפשר, ובמידה ויחליט התובע שלא לבצע את הניתוח הרי שהוא הפר את חובת הקטנת הנזק ואין לפצותו בגין כך.

בבואנו לבחון את ההלימה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית עלינו לדעת כי הנכות התפקודית בשונה מן הנכות הרפואית איננה בוחנת את מידת הליקוי שנוצר אצל הנפגע כתוצאה מאירוע התאונה, כי אם מה מידת הפגיעה אשר יוצר ליקוי זה בתפקודו של הנפגע, ואומנם ברגיל בית המשפט יוצא מתוך נקודת הנחה כי קיימת זהות בין הנכות הרפואית והתפקודית וכי הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את חומרת הנכות התפקודית. 

הדברים פשוטים יותר כאשר מדובר בבגירים אשר בררו להם זה מכבר מקצוע בו הם מצאו לעצמם מקור להכנסה, אולם בהתייחס לקטינים המצב מורכב בהרבה שהרי הם טרם בררו להם מקצוע אשר בו יעסקו, וכל פגיעה או ליקוי רפואי יכולים  להוות להם למכשול ולמגבלה בבחירת מקור הכנסתם. הערכה זו צופה את פני העתיד, ובאין לבית המשפט אינדיקציה משכנעת אחרת, יש להשוות את שיעור הנכות התפקודית לזו הרפואית. (ראו ע"א 361/59 שרגא צוקרמן ואח' נ' אלעזר שנברגר ואח', יד 479, וע"א 169/77 שוורץ נ' ליברמן פ"ד לב(3), 561).

באשר להשפעה התפקודית המתקיימת כתוצאה מן הנכות הפלסטית בעניינו, יש לשים את ליבנו לשתי שאלות: הראשונה האם מוטל על נפגע לעבור ניתוח בגופו כחלק מחובתו להקטנת הנזק כלפי הפוגע והשנייה, היא מה מידת ההשפעה התפקודית  בגין הנכות הפלסטית הצמיתה ממנה סובל הנפגע.